מיכל דנקנר - קלינאית תקשורת
מיכל דנקנר
קלינאית תקשורת, M.A. (מוסמך)
מומחית בקשיי שפה ודיבור, היגוי, קול, קשר ושטף
ילדים ומבוגרים
09-951-4952
החזרים מקופות החולים
   | | | | | | | | |  
מהי שפה?
שפה היא אמצעי המשמש לארגון מידע כלשהו, וכאמצעי תקשורת לצורך העברת המידע.
ניתן לראות בה מערכת של מסרים ואותות שונים שיש להם משמעות ושעוברים בין המשתתפים בתהליך מחזורי: אחד מעביר את המסר, אחר קולט אותו, מגיב אליו על ידי העברת מסר אחר משלו וחוזר חלילה.
ניתן לזהות שני מישורים עיקריים בשפה:
הבנת שפה- הבנת הנאמר או הכתוב, הבנת הוראות מילוליות, שאלות ותחביר, היכולת לזהות גירוי וליחס לו משמעות.
הבעת שפה- הפקת השפה בדיבור בכתב או בסימון.
קשיים שפתיים יתכנו כאשר הבנת השפה טובה וקיים קושי בהבעת השפה, בהבנה ובהבעת שפה לקויים, או במיעוט מן המקרים, בהבנה לקויה והבעה טובה יותר.

  מיכל דנקנר
השפה מורכבת ממספר תחומים או אבני יסוד הקשורים זה בזה ויחד מהווים מכלול שלם:
  • אוצר המילים ומשמעות המילים והמשפטים או סמנטיקה. אוצר המילים או לקסיקון כולל שמות-עצם (מיטה, בננה, שמלה, כלב, דובי, אור), פעלים (שותה, שוכב, לובשים, מכבסת וכו'), תארים (עמוק, יפה, גבוה-נמוך, שמן), שמות צבעים, מילות גוף, מילות יחס, וכו'. סביב גיל שנה, ירכשו רוב הילדים מילים ראשונות וירחיבו את אוצר המילים שלהם.
  • צלילי השפה פונטיקה או פונולוגיה. פונטיקה היא המדע העוסק בחקר הפקת הקולות והצלילים באופן אוניברסלי ללא קשר לשפה מסויימת. שיבושים פונטיים קשורים להגיה משובשת של הגה מסויים (למשל הגיית י' במקום ל'). פונולוגיה היא תחום העוסק בהגאים של שפה מסויימת, תפקודם, וצירופם זה לזה. לדוגמה, בעברית /d/ ו/t/ ד' ו-ת' הן יחידות נבדלות של צלילים. ניתן לראות את זה על ידי זוג מזערי, כמו "דן" ו"תן", שמשמעותם שונה, אך נבדלים רק בצליל (פונמה) אחד. שיבושים פונולוגיים קשורים בתהליכים שעוברים ההגאים בשעת דיבור. יתכן שהגה מסויים קיים אולם כאשר הוא מופיע בסוף מילה לדוגמא הוא משובש. דוגמאות לתהליכים פונולוגיים: השמטה ('כדו' במקום 'כדור'), הוספה ('שמפור' במקום 'שמפו', אסימילציה ('דדור' במקום 'כדור'), החלפה ('בקלת שבת' במקום 'קבלת שבת'). מודעות פונולוגית היא היכולת להתייחס באופן מודע לצלילים המרכיבים את המילה. למשל, המילה "דירות" מתחילה בצליל ד', ומסתיימת בצליל ת', היא בעלת שתי הברות כמו "בלון" ומתחרזת עם "קרונות" וכו'.
  • צורה או מורפולוגיה של השפה. מורפמות או צורנים הם חלקי מילים (מיליות) שמתלכדות עם שמות עצם, פעלים או תארים, ויוצרות איתם מילים משותפות. המורפולוגיה חוקרת את דרכי הצטרפות הצורנים למילים, ואת חלוקת המילים למילים הראשוניות ולצורנים הנוספים אליהם. לפי הכללים ליצירת מילים ניתן לדעת איזה צורנים לבחור מהלקסיקון וכיצד לאחד אותם. עברית היא שפה בעלת מורפולוגיה עשירה מפני שמועבר בה מידע רב באמצעות צורנים. לדוגמא: מילות ומיליות יחס (בתוך/באמצעות=ב-, כמו=כ-, מן=מ-, אל/ל-), כינויי השיעבוד (כאשר=כש-, ש-), הטיות הפועל לציון גוף, מין, מספר, זמן ומושא (הולכתיהו=הולכתי אותו), הטיות השם לציון מין, מספר ושייכות (שולחנותיהם=שולחנות שלהם), ועוד. שורשים בניינים ומשקלים הם סוגים מיוחדים של מורפמות.
  • יכולת התחביר או סינטקס. אלו הם כללי צירוף המילים למשפטים בעלי משמעות. בסביבות גיל שנתיים מצופה לשמוע משפטים דו מיליים כמו (אבא כדור, אמא אוטו, איפה מוצץ וכו'). בהמשך תתפתח מורכבותם של המשפטים, ויתחילו להישמע משפטים קצרים ופשוטים כמו "אבא טס במטוס", וארוכים יותר ומורכבים מבחינה תחבירית "התינוקת שבאה אלינו מארצות הברית, הקיאה את כל מה שאכלה". הבעת רעיון מורכב יותר כגון תיאור תמונה או סיפור היא היכולת של שיח הסיפור או נארטיב.
  • שימוש בשפה או פרגמטיקה. רכישת כל מרכיבי השפה מאפשרת לנו להשתמש בהם במצבים תקשורתיים, ולצורך יצירת קשר בין הסובבים אותנו. שימוש נכון בכללי השיח מהווה מימד נוסף לחלקי השפה האחרים (אוצר מילים תחביר וכו'). עלינו לקחת בחשבון את ידע המאזין את גילו ואת הסוג הקשר שלנו איתו (הורה, מורה, תלמיד וכו'), לשמור על קשר עין עם השותף לשיחה, להבין רמזים, בדיחות ורבדים נוספים על הטקסט המילולי וכו'.
ילדים המאחרים ברכישת השפה, או בעלי ליקוי שפה ודיבור, ניתן לזהות קשיים בתחומים המוזכרים. יתכן קושי בודד בתחום מסוים בודד כגון אוצר המילים דל או בעיית היגוי או קשיים בכמה תחומים בו-זמנית (למשל, בעיית התארגנות בשיח הסיפור וצמצום אוצר מילים).

   | | |